משנה: לָזֶה שְׁנַיִם וְלָזֶה שְׁנַיִם אָחִיו שֶׁלָּזֶה חוֹלֵץ לָאַחַת וְאָחִיו שֶׁלָּזֶה חוֹלֵץ לָאַחַת. אָחִיו שֶׁל זֶה מְיַיבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁלָּזֶה. וְאָחִיו שֶׁל זֶה מְיַיבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁלָּזֶה. קָֽדְמוּ הַשְּׁנַיִם וְחָֽלְצוּ לֹא יְיַבְּמוּ הַשְּׁנַיִם אֶלָּא אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְייַבֵּם. קָֽדְמוּ וְכָֽנְסוּ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
יוציא. דמדאוריית' אסורה נמי לבועל כדדרשינן ונטמאה ונטמאה ב' פעמים א' לבעל וא' לבועל:
והוציאוה. ב''ד מתחת בעלה בשביל זה שאסרה עליו והלך זה ונשאה:
ואם כנס. בגמ' מפרש דלאו דוקא כנס אלא אפי' קידש:
ה''ז לא יכנוס. משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון:
הנטען. נחשד:
מתני' מצוה בגדול לייב'. כדיליף בגמ':
מתני' אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה. ממ''נ אם זו יבמתו שפיר נסיב שהרי אחיו לא חלץ לזו אלא לאחותה שלא היתה יבמתו ואינה כלום ואי לאו יבמתו היא שפיר נסיב דנכרי' היא דמשום אחות זקוקתו ליכא שהרי חלץ אחיו את אחותה שהיא יבמתו ופקעה זיקה ואי משום יבמה לשוק הרי חלצה זו מאחי בעלה:
קדמו. שני אחין של אחד וחלצו לשתיהן. משום דלא ידעי איזו היא יבמתו:
לא ייבמו. שני אחים האחרים זה את זו וזה את זו משום דקמא דנסיב איכא למימר פגע באחות זקוקתו אלא אחד חולץ תחילה לאחד וא' מייבם לשניה ממ''נ אי יבמתו היא שפיר ואי לאו יבמתו היא לא פגע באחות זקוקתו שהרי אחיו חלץ ליבמתו ויבמה לשוק נמי ליכא שהרי חלצה מאחי בעלה:
קדמו. אלו ב' האחרונים וכנסו אחר חליצת שנים האחרים ולא באו לימלך בב''ד אין מוציאין מידם וטעמא כדפרישית לעיל:
מֵתוּ לָזֶה אָח וְלָזֶה אָח זֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן וְזֶה חוֹלֵץ שְׁתֵּיהֶן. בְּכָל אָתָר אַתְּ אוֹמֵר. אֵין חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. כָּאן בְּוַודַּאי כָּאן בְּסָפֵק. לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁנַיִם. הַיָּחִיד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן וְהַשְּׁנַיִים אֶחָד חוֹלֵץ ואֶחָד מְיַיבֶּם. בְּכָל אָתָר אַתְּ אוֹמֵר. 14a בְּכָל מָקוֹם שֶׁ(אֵין) אוֹמְרִים לוֹ. ייַבֵּם. אֵין אוֹמְרִים לוֹ. חֲלוֹץ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵין. כָּאן בְּוַודַּאי כָּאן בְּסָפֵק. קָֽדְמוּ וְכָֽנְסוּ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתו כו' בכל אתר כו'. כדפרישית לעיל:
הלכה: לָזֶה שְׁנַיִם וְלָזֶה שְׁנַיִם כול'. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּיִשְׂרָאֵל אֲבָל בְּכֹהֲנִים אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא אם אינו ענין כו' למייבם דמצוה בגדול לייבם. והא דקריי' רחמנא בכור לגריעותא דאינו נוטל בראוי כבמוחזק כבכור כדאמר בבלי שם:
א''כ מעתה אפי' היו כו'. וקשה ויאמר קרא ובנים לא היו לו. מעולם:
אלא עד שיהא הנולד בכור. כלומר ואם תאמר דבא ללמדינו שיהא הנולד בכור דבעינן שלא ילדה מעולם:
אם בנולד. שיהא הבן שנולד נקרא על שם המת או שאותו הנולד יירש את המת א''כ יאמר קרייה יקום על שם אחי אביו המת גרסי' וכדדריש לה בבלי שם וכן פי' התוס' שם:
דמה אנן קיימין. המקרא זה:
גמ' שנא' והיה הבכור אשר תלד. וע''כ איבם מוקמינן ליה:
גמ' הדא דאת אמר בישראל. דוקא אין מוציאין אבל בכהנים אסור דבמתני' דלעיל דשרינן אפי' בכהנים התם דכנסו אחר חליצת הא' ואיכא למימר על כל אחת שמא לא היתה זקוקה לזה החולץ וכדפרישית לעיל וחליצתה לאו כלום הוא אבל הכא דהשנים חלצו וממ''נ יש אחת בהן דחליצתה חליצה דהרי אחיהם של אלו על כרחך אחת מהן קידש בודאי וחד מינייהו ודאי חלוצ' נסיב. אבל בבבלי משמע דאפי' הכי מותר נמי לכהנים כדגריס שם דף כ''ד אהאי מתני' תני שילא ואפילו שניהם כהנים וטעמא כדפרש''י שם דלכל חד וחד איכא למימר שמא ייבם את יבמתו ולא גזור רבנן לאפוקי מספק:
משנה: מִצְוָה בַגָּדוֹל לְייַבֶּם וְאִם קָדַם הַקָּטָן זָכָה. הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה אוֹ עַל הַנָּכְרִית וְנִתְגַּייְרָה הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס וְאִם כָּנַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ וְהוֹצִיאוּהָ מִתַּחַת יָדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכָּנַס יוֹצִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
יוציא. דמדאוריית' אסורה נמי לבועל כדדרשינן ונטמאה ונטמאה ב' פעמים א' לבעל וא' לבועל:
והוציאוה. ב''ד מתחת בעלה בשביל זה שאסרה עליו והלך זה ונשאה:
ואם כנס. בגמ' מפרש דלאו דוקא כנס אלא אפי' קידש:
ה''ז לא יכנוס. משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון:
הנטען. נחשד:
מתני' מצוה בגדול לייב'. כדיליף בגמ':
מתני' אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה. ממ''נ אם זו יבמתו שפיר נסיב שהרי אחיו לא חלץ לזו אלא לאחותה שלא היתה יבמתו ואינה כלום ואי לאו יבמתו היא שפיר נסיב דנכרי' היא דמשום אחות זקוקתו ליכא שהרי חלץ אחיו את אחותה שהיא יבמתו ופקעה זיקה ואי משום יבמה לשוק הרי חלצה זו מאחי בעלה:
קדמו. שני אחין של אחד וחלצו לשתיהן. משום דלא ידעי איזו היא יבמתו:
לא ייבמו. שני אחים האחרים זה את זו וזה את זו משום דקמא דנסיב איכא למימר פגע באחות זקוקתו אלא אחד חולץ תחילה לאחד וא' מייבם לשניה ממ''נ אי יבמתו היא שפיר ואי לאו יבמתו היא לא פגע באחות זקוקתו שהרי אחיו חלץ ליבמתו ויבמה לשוק נמי ליכא שהרי חלצה מאחי בעלה:
קדמו. אלו ב' האחרונים וכנסו אחר חליצת שנים האחרים ולא באו לימלך בב''ד אין מוציאין מידם וטעמא כדפרישית לעיל:
הלכה: מִצְוָה בַגָּדוֹל לְייַבֶּם וְאִם קָדַם הַקָּטָן זָכָה כול'. מִצְוָה בַגָּדוֹל לְייַבֶּם. שֶׁנֶּאֱמָר וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּנוֹלָד. יֹאמַר קִרְייָה יָקוּם עַל שֵׁם אָבִיו הַמֵּת. אֶלָּא עַד שֶׁיְּהֵא הַנּוֹלָד בְּכוֹר. מֵעַתָּה אֲפִילוּ הָיוּ לוֹ בָנִים וּמֵתוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת הוּא לֹא תִהְיֶה אִשְׁתּוֹ זְקוּקָה לְיִיבּוּם. וְיֹאמַר קִרְייָה וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לַנּוֹלָד תְּנֵיהוּ עִנְייָן לַמְייַבֶּם. מִצְוָה בַגָּדוֹל לְייַבֶּם.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא אם אינו ענין כו' למייבם דמצוה בגדול לייבם. והא דקריי' רחמנא בכור לגריעותא דאינו נוטל בראוי כבמוחזק כבכור כדאמר בבלי שם:
א''כ מעתה אפי' היו כו'. וקשה ויאמר קרא ובנים לא היו לו. מעולם:
אלא עד שיהא הנולד בכור. כלומר ואם תאמר דבא ללמדינו שיהא הנולד בכור דבעינן שלא ילדה מעולם:
אם בנולד. שיהא הבן שנולד נקרא על שם המת או שאותו הנולד יירש את המת א''כ יאמר קרייה יקום על שם אחי אביו המת גרסי' וכדדריש לה בבלי שם וכן פי' התוס' שם:
דמה אנן קיימין. המקרא זה:
גמ' שנא' והיה הבכור אשר תלד. וע''כ איבם מוקמינן ליה:
גמ' הדא דאת אמר בישראל. דוקא אין מוציאין אבל בכהנים אסור דבמתני' דלעיל דשרינן אפי' בכהנים התם דכנסו אחר חליצת הא' ואיכא למימר על כל אחת שמא לא היתה זקוקה לזה החולץ וכדפרישית לעיל וחליצתה לאו כלום הוא אבל הכא דהשנים חלצו וממ''נ יש אחת בהן דחליצתה חליצה דהרי אחיהם של אלו על כרחך אחת מהן קידש בודאי וחד מינייהו ודאי חלוצ' נסיב. אבל בבבלי משמע דאפי' הכי מותר נמי לכהנים כדגריס שם דף כ''ד אהאי מתני' תני שילא ואפילו שניהם כהנים וטעמא כדפרש''י שם דלכל חד וחד איכא למימר שמא ייבם את יבמתו ולא גזור רבנן לאפוקי מספק:
משנה: הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ. מֵת הֲרַגְתִּיו אוֹ הֲרַגְנוּהוּ לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֲרַגְתִּיו לֹא תִינָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ הֲרַגְנוּהוּ תִּינָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הרגנוהו תנשא. כדמפרשינן בגמ':
ר' יהודה אומר הרגתיו לא תנשא אשתו. אפי' לאחר על פיו לפי שהוא משים עצמו רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד:
מת הרגתיו כו' לא ישא אשתו. הואיל ועל עדותו היא נשאת איכא לזות שפתים שמא עיניו נתן בה והעיד שקר אבל לאחר תנשא דאשה נשאת בעד א':
לא ישא את אשתו. דכיון דאדיבורי' סמכינן חיישינן שמא יצרו תוקפו ומשקר:
מתני' המביא גט ממד''ה. דקי''ל דצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם וטעמא מפורש פ''ק דגיטין לפי שאין בקיאין לשמה:
הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה אוֹ עַל הַנָּכְרִית וְנִתְגַּייְרָה הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס. קִידֵּשׁ כְּמִי שֶׁכָּנַס. אָמַר [מִדִּין] שֶׁלֹּא לִכְנוֹס וְכָנַס מוֹצִיאוֹ מִיָּדוֹ. גֵּירַשׁ מַהוּ שֶׁיַּחֲזִיר. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצֵאת מוֹצִיא לִיזָה עַל בָּנֶיהָ. הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ. רַב אָמַר בְּנִטְעָן בְּעֵדִים. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם בְּנִטְעָן בְּעֵדִים בְּהָא תַנֵּי וְהוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יָדוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁכָּנַס יוֹצִיא. 14b וּמִתַּחַת יְדֵי אַחֵר יְקַייֵם. אִם בְּנִטְעָן בְּעֵדִים אֲפִילוּ מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר יוֹצִיא. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין בְּנִטְעָן שֶׁלֹּא בְעֵדִים וְהוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר יְקַייֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא ע''כ כן אנן קיימין. שלא בעדים והילכך אם הוציאוה כו' דלא כרב. וכן מקשה בבבלי שם על רב מברייתא דתני בהדיא אם נתגרשה מאחר אם כנס לא יוציא ודחי לה התם ומסיק שם בקנא דפסיק צריך עדים כרב ובקלא דלא פסיק מוציאין אפי' במכוער הדבר כרבי שם:
בהא תני והוציאוה מתחת ידו כו'. בתמיה דמשמע הא מתחת ידי אחר כגון שגירשה בעלה ע''י זה הקול ונשאת לאחר וגירשה אם כנסה מעתה הנטען יקיים ואם נטען בעדי' אסורה עליו עולמית ואפי' מתחת ידי אחר שהפסיק האחר הקול ונשאה זה יוציא:
הנטען כו' רב אמר בנטען בעדים. שבאו עדים על קול הראשון שראוה שזינתה עמו:
אם אתה אומר כן. שלא יחזיר לא נמצאת מוציא לעז על בניה מקודם הגירושין ולפ''ז דוקא אם היו לה בנים מכניסה ראשונה וכ''כ הרמב''ן ז''ל:
מהו שיחזיר. כלומר שיתירו לו לחזור או דהוי כלכתחילה:
גירש. אם עבר וכנס וגירש:
אמרו שלא לכנוס. שהתרו בו שלא לכנוס וכנס הואיל וכנס אחר התראה קונסין אותו ומוציאין מידו. ומכאן ראיה למה שהבאתי לעיל במתני' הל' ז' בשם הרא''ש ז''ל דאם עבר על ציווי ב''ד דמוציאין מידו:
הנטען כו' קידש כמי שכנס. ואין מוציאין מידו ודמי להאי דאמרינן פ''ב דכתובות לא נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא כו' ואעפ''י דהכא שלא ברשות ב''ד הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source